תל”י – חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל, מייצגת את זכויות היוצרים של התסריטאים והבמאים הישראליים. תלי הוקמה בשנת 2000, ע”י תסריטאים ובמאים”, והם בעלי המניות של החברה. חלוקת המניות בין החברים נעשית באופן שוויוני: לכל תסריטאי ובמאי – חדש כוותיק – מניה שווה.
תלי, הינה חברה בע”מ ובראשה עומד דירקטוריון הפועל לפי קוד ממשל תאגידי. הדירקטוריון מונה תשעה דירקטורים – שלושה תסריטאים, שלושה במאים ושלושה דירקטורים חיצוניים. הדירקטורים מקרב חברי תלי מאותרים על ידי ועדת איתור. האחרונה ממליצה על מועמדיה לבעלי המניות, שבוחרים את נציגיהם באסיפת החברים השנתית. שלושת הדירקטורים החיצוניים נבחרים על ידי דירקטוריון החברה.
בשנת 2014 חוקק “חוק תל”י[1]” שבעקבותיו, אישר בית הדין להגבלים עסקיים (היום ביה”ד לתחרות) את פעילותה של החברה תחת תנאי פעילות.
תל”י עוסקת במתן רישיונות לשימוש ביצירות המיוצגות על ידה לגופי השידור, אתרי האינטרנט ויתר המשתמשים ביצירות קולנוע וטלוויזיה בישראל.
תלי מייצגת, בשם חבריה – בהם נמנים מרבית מהבמאים והתסריטאים בארץ – את ארבע הזכויות הרלוונטיות לקבלת תמלוגים עבור שימושים ביצירות אורקוליות ישראליות: זכות השידור, זכות ההעמדה לרשות הציבור, זכות הביצוע הפומבי וזכות ההשכרה.
תלי גובה את דמי הרישיון מהגופים העושים שימוש ביצירות המיוצגות על ידה ומבצעת חלוקה ותשלום של התמלוגים ליוצרים, בהתאם לפרמטרים שמפורטים ב’מסמך הגדרות רפרטואר תלי‘.
זאת ועוד, תלי פועלת במישור הציבורי להגנה על זכויות יוצרים, קידום מטרות היוצרים וייצוגם באמצעות חקיקה ורגולציה , העלאת מודעות ציבורית וכד’
תלי, חברה בארגון הבינלאומי של חברות התמלוגים CISAC, כאחת מבין 260 חברות תמלוגים אחרות בעולם.
חשוב להבין: תלי פועלת בתוך שוק השידורים, שמשתנה ומתפתח בקצב ההתפתחות הטכנולוגית, מעצב מחדש את מפת התקשורת, משנה את אופן ההפצה והרגלי הצפייה, ומייצר, חדשות לבקרים, פלטפורמות נוספות שעושות שימוש ורווח מיצירות אורקוליות. בזמן שהשינויים הטכנולוגיים מתרחשים במהירות, החקיקה והמודלים הכלכליים מתקשים (מאוד) לעמוד בקצב ונשארים מאחור; לא פעם, בחוסר רלוונטיות. המשמעות: תלי מחויבת, באופן שוטף, לנסות לחזות מראש את השינויים ולהתאים את המודלים הכלכליים לפיהם היא עובדת, כדי שתוכל להמשיך ולהגן על זכויות היוצרים, נוכח השינויים הבלתי צפויים בשוק השידורים הסוער.
[1] תיקון 4 לחוק הקולנוע 1999
