ההיסטוריה של תלי

היסטוריה על קצה המזלג

תלי, חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ, היא חברת התמלוגים של ציבור התסריטאים והבמאים בישראל. תלי גובה ומחלקת תמלוגים בגין השימוש ביצירות התסריט והבימוי של חבריה. התסריטאים והבמאים החברים בתלי הם בעלי מניות שווי זכויות שלכל אחד מהם מניה שווה בחברה.

תלי הוקמה בשנת 2000 בשיאה של תקופה מכוננת בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה בישראל: פחות מעשור לאחר תחילת השידורים של זכייני ערוץ 2 וחברות הכבלים, במקביל לחקיקת חוק הקולנוע ועם תחילת השידורים של ערוץ 10 וחברת yes.  על הרקע להקמת תלי קראו בפרק: "רקע – התעוררות תחום הטלוויזיה בשנות ה-90".

בשנת 1999 הקימו הבמאים ביוזמת הבמאי אורי ענבר את תב"י - חברת התמלוגים של הבמאים בישראל. שנה לאחר מכן, בשנת 2000, ביוזמה של איגוד התסריטאים והיו"ר שלו באותה תקופה, אבי שמש, החליט חלק גדול מציבור התסריטאים לפרוש מאקו"ם ולהקים חברת תמלוגים משותפת עם הבמאים. בעקבות זאת שינתה תב"י את שמה לתלי והפכה לחברת התמלוגים של התסריטאים והבמאים.

השנים הראשונות להקמתה של תלי התאפיינו בקשיים רבים. גופי השידור סירבו להכיר בבמאי כיוצר של היצירה האורקולית וכן הערימו קשיים רבים על המו"מ עבור התמלוגים לתסריטאים. חלפה כשנה וחצי מרגע ההקמה ועד שתלי חילקה לראשונה תמלוגים ועוד כשנתיים עד שתלי הסדירה הסכמי קבע ראשונים עם גופי השידור העיקריים, וזאת עבור התסריטאים בלבד. בתקופה זו גיבשה תלי את העקרונות של כללי חלוקת התמלוגים באופן המקובל בחברות המייצגות תסריטאים ובמאים.

בשנת 2006, לאחר פסיקות של בתי משפט שהכירו בבמאי כאחד היוצרים של היצירה האורקולית, זכו הבמאים בישראל לראשונה לקבל תמלוגים בגין שימוש ביצירות הבימוי שלהם. 

תוך שנים מעטות חתמה תלי על הסכמי רישיון מול כל גופי השידור המסחרי למעט HOT, רשות השידור והטלוויזיה החינוכית. המחלוקת מול HOT הביאה את תלי לראשונה להתמודדות עם גורם שידור שסירב להכיר בעצם הזכות של תסריטאים ובמאים לקבלת תמלוגים. התמודדות זו הפכה בעצם למאבק מכונן על זכותו של ציבור התסריטאים והבמאים לתמלוגים.

תקופה זו לוותה גם בהתנגדות של איגוד המפיקים לפעילות של תלי ולצורך של חבריה לשמור את זכויותיהם. על מנת להבטיח שזכותם של התסריטאים והבמאים תהיה מעוגנת מבחינה משפטית פעלה תלי להסביר את משמעות סעיף שמירת הזכויות ולהגיע להסכמה עם גופי השידור על נוסח שלא יפגע ביכולת המסחר של המפיקים והגופים המשדרים ביצירות. 

במקביל לאירועים אלה, פעלה תלי להגנה על זכויות היוצרים של התסריטאים והבמאים במסגרת הדיונים לחקיקת חוק זכויות היוצרים החדש. חוק זה היה אמור להחליף את החוק המנדטורי (משנת 1911), וכוונת משרד המשפטים הייתה לשנות מהיסוד את העיקרון של זכות היוצרים ולקבוע לראשונה שזכות היוצרים הראשונה ביצירה קולנועית תהיה שייכת למפיק (בגרסה המוקדמת של הצעת החוק) ולמזמין (בגרסה מאוחרת יותר של הצעת החוק). לתלי היה תפקיד חשוב מאוד במניעת השינוי הזה ובחקיקת חוק זכות יוצרים חדש ב -2007 ששמר על עקרון הזכות הראשונה של היוצר ביצירה.

לאחר כעשור להקמתה חתמה תלי על הסכמי רישיון אף עם רשות השידור, הטלוויזיה החינוכית ו-HOT ובכך הביאה להסדרה של תשלום תמלוגים לתסריטאים ובמאים מול כל גופי השידור המסחריים והממלכתיים.

בשנת 2012 עומדת תלי מול אתגרים חדשים. היא מעצבת את עקרונות פעילותה במטרה להבטיח ממשל תאגידי תקין ועקרונות של חברה ציבורית. בתחום הזכויות היא עומדת בפני האתגרים הקשים של הסדרת התמלוגים בניו מדיה (רשת האינטרנט, הסלולר).

כחברה העוסקת בניהול זכויות, התחום המשפטי-כלכלי הוא ליבת פעילותה של תלי. במהלך העשור הראשון להקמתה עוצבה התשתית המשפטית-כלכלית של תלי על ידי היועץ המשפטי שלה, עו"ד אהרן נחומי,  ועל ידי אבי שמש, מייסד תלי והמנכ"ל דאז. 

תשתית משפטית-כלכלית זו כללה את המאפיינים הבאים:

• עיצוב האסטרטגיה של תלי מול גופי השידור, משתמשים שונים ומפיקים. בהקשר זה תלי אימצה מדיניות עקבית של נקיטת הליכים משפטיים רק באין ברירה לאחר שמוצו עד תום כל דרכי והליכי השיח. מדיניות זו צלחה, ובסיכומו של דבר כל הסכמי הרישיון של תלי מול גופי השידור ומשתמשים שונים אחרים נחתמו בהסכמה הדדית ולא באופן כופה.

• תלי הבהירה לחבריה את הקשר בין שמירת הזכויות להבטחת הזכאות לקבלת תמלוגים. כתוצאה מכך, התבהר נושא הזכויות שהיה מעורפל ותלי עשתה ככל הדרוש לשם יידוע חבריה על זכויותיהם על פי חוק זכויות יוצרים והציעה להם דפוס בסיסי של שמירה על זכויותיהם אלה, לבחירתם.

• תלי פעלה בהצלחה לשמירת מעמדה של הזכות הראשונה של היוצר ביצירה בחוק זכויות היוצרים החדש. נציגי תלי נכחו בכל ישיבה של ועדת הכלכלה, ולעו"ד נחומי היה תפקיד חשוב ביותר בעניין זה, לרבות בניסוחו הסופי של סעיף 35 לחוק זכות יוצרים החדש הדן בבעלות הראשונה ביצירה מוזמנת. 

יו"ר תלי אבי שמש ועורך הדין של תלי עו"ד אהרן נחומי

קראו על יעדי תלי לשנים הקרובות כפי שנקבעו בתוכנית העבודה שאישר הדירקטוריון לשנת 2012.

מנכ"לים וחברי דירקטוריון

המנכ"ל הראשון של תלי:

אבי שמש - 2007-2000 , בהמשך 2012-2008 כיהן כיו"ר.

היו"ר הראשון של תלי ואחראי על תחום הבמאים: אורי ענבר - 2005-2000 

מנכ"לים:

2011-2007 - יהלומה לוי

2013-2011 - נרקיס פיין 

חברי הדירקטוריון הראשון:

אבי שמש, אורי ענבר, דורון צברי, חגי לוי, אסף הראל, משה זונדר.

חברי הדירקטוריון שכיהנו במשך השנים (לפי סדר הא"ב):

חיים אידיסיס, רני בלייר, ניר ברגמן, ינקול גולדווסר, מנחם גולן, מאיה הפנר, רן טל, טליה לביא, אריק לובצקי, אבי מוגרבי, חיים מרין, ירון ניסקי, לאה נמס קהתי, גל פרידמן, שירי צור, ליאורה קמינצקי, צביקה קרצנר,  ג'ולי שלז. 

(גל פרידמן, חיים אידיסיס וחיים מרין הם דירקטורים ותיקים במיוחד אשר כיהנו במשך שנים רבות)

היסטוריה בהרחבה     

שנות ה-90 

רקע: התעוררות תחום הטלוויזיה בשנות ה-90

ההפקות הישראליות המקוריות החלו לזכות באמון ואהדת הקהל. יגאל עדיקא מתוך "בת ים ניו יורק"

   

שידור הטלוויזיה הראשון בישראל היה בשנת 1968, אולם במשך שנים היה השידור בישראל מונופול של הערוץ הראשון, אשר שידר מעט מאוד הפקה מקורית בתחומי הדרמה והדוקו.

בשנות ה-90 החלו שידורי הטלוויזיה המסחרית, אשר הביאו להתעוררות שוק הטלוויזיה בישראל. בשנים אלה התרחשה מהפכה בתחום הפקות המקור בטלוויזיה, ובעקבותיה גדל מספר התסריטאים והבמאים העצמאיים בתחום הטלוויזיה מעשרות בודדות למאות.

לקראת המחצית השנייה של שנות ה-90 החלו ההפקות המקוריות הישראליות לזכות באמון ובאהדת הקהל ובעקבות ההצלחות חשו יותר ויותר יוצרים כי כדי לשמר ואף לשפר את איכותה של ההפקה המקורית יש צורך להיאבק על תנאי ההפקה ובמקביל להסדיר את תנאי ההעסקה של היוצרים המקוריים מול גופי השידור – רובם ככולם חברות גדולות בעלות עוצמה רבה מול היוצר הבודד.

בשנת 1999 החל מאבק נרחב של כל האיגודים בתעשייה (המפיקים, העובדים ומאוחר יותר גם שח"ם) בדרישה להפקה מקורית בטלוויזיה הרב-ערוצית. ההפקה המקורית בטלוויזיה הרב-ערוצית הובילה למהפכה נוספת בתחום הפקת המקור ואת תוצאותיה אפשר לראות היום בקשר העמוק שנוצר בין קהל הצופים לבין סדרות המקור הישראליות. מהפכה נוספת הביאה חקיקת חוק הקולנוע, שהוביל לשיפור עצום במעמדו של הקולנוע הישראלי ובאיכות והמקצועיות של הסרטים. סרטים ישראליים זוכים לפופולריות רבה בארץ ולכבוד ולפרסים ברחבי העולם. מאבקים אלה הביאו להקמת תשתית ארגונית של היוצרים, והם העמיקו את המודעות של תסריטאים ובמאים לצורך בפעילות של גוף מייצג שיפעל באופן מסודר לגביית תמלוגים המגיעים להם ואשר לו היו נשארים לטיפול כל יוצר בנפרד – לא היו נגבים כלל.               

בשולי ההיסטוריה   

הפגנת היוצרים הראשונה התקיימה ב-1999 מול מלון דוד אינטרקונטיננטל בתל אביב, שבו התקיים כנס התקשורת בחסות גלובוס. הכנס עסק בהתפתחויות בתחום התקשורת, והיוצרים מחו על כך שנציג של היוצרים לא הוזמן לכנס. "גם אנחנו חלק ממפת התקשורת", טענו היוצרים. הרעיון לקיום ההפגנה היה של במאי צעיר בשם דורון צברי, והוא נתקל בספקנות ובהרמת גבות אצל חלק מחברי פורום היוצרים. דורון התעקש, וההפגנה יצאה לדרך. במהלך ההפגנה ביקשו היוצרים להיכנס לאולם כדי לומר את דברם, אולם המשטרה חסמה את הכניסה. במהלך המהומה שנוצרה נעצרו הבמאים דורון צברי, אורי ענבר ודוד קרינר. לאחר התערבות של שר התקשורת דאז, בנימין בן אליעזר, שעמו אמורה הייתה להתקיים באותו יום פגישה שנקבעה מראש, שוחררו השלושה.

 

1999          

הקמת תב"י – חברת התמלוגים של הבמאים

חברת התמלוגים היחידה של יוצרים באותה תקופה הייתה אקו"ם אשר הסדירה את התמלוגים ליוצרים (מוזיקאים, תמלילנים, כותבים ובהם תסריטאים). באותה עת במאים לא היו מיוצגים ולא הוכרו כבעלי זכויות ביצירה.

בשנת 1999 הקימה קבוצה של במאים את תב"י – חברת התמלוגים של הבמאים בישראל. היוזמה להקמת החברה הייתה של הבמאי אורי ענבר וליו"ר החברה נבחר הבמאי יואב צפיר. לפנייתם של הבמאים הגיבו כל גופי השידור בשלילה מוחלטת בטענה שהבמאי כלל אינו יוצר של היצירה האורקולית. 

בעקבות זאת הגישה תב"י תביעה נגד זכייני ערוץ 2 בשמם של כמה במאים שיצירותיהם שודרו בערוץ. בשלב מאוחר יותר הוגשה תביעה נגד אקו"ם בתביעה לשתף את הבמאים בתמלוגים של חוק הקלטת הריקה (פסקי הדין של תביעות אלה בהמשך). בתביעות אלה ייצג את הבמאים עו"ד טוני גרינמן אשר ליווה את תב"י ויותר מאוחר את שלב ההקמה ההתחלתי של תלי כיועץ משפטי.

 

     אורי ענבר, יו"ר תלי הראשון. צילום: ורד אדיר

2000

פרישת התסריטאים מאקו"ם והקמת תלי 

עד שנת 2000 היו התסריטאים מיוצגים באקו"ם. אבי שמש, שכיהן כיו"ר איגוד התסריטאים, יזם בדיקה מקיפה של מצב התסריטאים באקו"ם. המסקנה מן הבדיקה הזו הייתה כי התסריטאים הם "בנים חורגים" באקו"ם ואינם מיוצגים כראוי בחברה שהציר המרכזי שלה הוא ייצוג יוצרים מוזיקליים: מלחינים וכותבי פזמונים. בעקבות זאת המליץ איגוד התסריטאים על פרישה מאקו"ם והקמת חברת תמלוגים לתסריטאים.

בנובמבר 2000 הוחלט בכנס שהשתתפו בו מעל מאה תסריטאים על פרישה מאקו"ם ועל הקמת חברת תמלוגים. 

לאחר קבלת ההחלטה התקיימו דיונים: האם התסריטאים צריכים לחבור לבמאים ולהקים חברה משותפת שתייצג את היוצרים העיקריים של היצירה האורקולית או להקים חברה נפרדת? היו שיקולים לכאן ולכאן. מצד אחד גופי השידור סירבו לשלם תמלוגים לבמאים ולא הכירו בזכותם העקרונית בעוד לא היה ויכוח לגבי זכותם של התסריטאים, ולכן שיתוף פעולה היה עלול לפגוע בתסריטאים ובשיעור התמלוגים שישיגו לעצמם. מצד שני ובראייה לטווח ארוך היה ברור שמבחינת חיסכון בעלויות ובמשאבים, התארגנות משותפת תהיה יעילה יותר.

ב-14 בדצמבר שנת 2000 התכנסה אסיפת חברים צנועה של תב"י בקפה של סינמטק תל אביב והחליטה על שינוי התקנון של חברת תב"י, באופן שהיא תייצג גם תסריטאים ועל שינוי שמה של החברה לתלי (תמלוגים ליוצרים בישראל). החברה החדשה נקראה בשם המלא תל"י, חברת התמלוגים של יוצרי הקולנוע והטלוויזיה בישראל בע"מ. ליו"ר החברה נבחר הבמאי אורי ענבר ולמנכ"ל הראשון של תלי נבחר התסריטאי אבי שמש. 

ההחלטה שקיבלו התסריטאים בנובמבר 2000 לא הייתה כמובן החלטה מחייבת במובן האישי. עם הקמת תלי, היה צורך שכל תסריטאי יקבל את ההחלטה באופן אישי ומרצנו החופשי. המעבר לתלי לא היה פשוט שכן אקו"ם הערימה קשיים על המבקשים לעזוב ובמקביל היו חששות של חברים, מכיוון שלתלי לא שולמו עדיין תמלוגים. למרות זאת, מסה קריטית של קרוב ל-200 איש האמינו במהלך ובנחיצותו. הם היו מוכנים לקחת את הסיכון ולהצטרף לתלי במהלך 2001 ובכך אפשרו את הקמת החברה.  

 

7/12/2000:  ההודעה לחברים על הפרישה מאקו"ם והקמת חברת תמלוגים עצמאית וקיום אסיפת תסריטאים מיוחדת לצורך גיבוש עקרונות החברה ותכנון המשך הדרך


"פוסט פרודקשן", 10/12/2000:  הידיעה על פרישת התסריטאים מאקו"ם והקמת תלי

"הארץ", 20/12/2000:  הידיעה הרשמית על עזיבת אקו"ם והקמת תלי, החברה לתמלוגים ליוצרים בישראל


בשולי ההיסטוריה

כדי שתלי תוכל לפעול היה הכרח בתקציב ראשוני, אך תמלוגים עדיין לא התקבלו. תלי פנתה לכמה בנקים בבקשה לקבל מסגרת אשראי שתאפשר לחברה להתחיל לפעול, אולם לא נמצא אף בנק שיסכים. לבסוף נאלצו שלושה יוצרים לערוב אישית (בסך של 25,000 ש"ח כל אחד) לחשבון של תלי: דורון צברי, אבי שמש ואסף הראל.

התסריטאי הראשון שהגיש בקשת הצטרפות לתלי היה משה זונדר.    

     

2002

תלי מחלקת תמלוגים בפעם הראשונה

חלפה יותר משנה אחרי הקמת תלי, אך נציגי תלי נענו על ידי גופי השידור בתירוצים וב"לך ושוב". חלק מגופי השידור (כמו רשות השידור ו-HOT) עדיין שילמו תמלוגים לתסריטאים באמצעות אקו"ם בשל הסכמים ארוכי טווח של אקו"ם, אולם התמלוגים מערוץ 2 היו כבר באחריותה של תלי. לקראת מאי 2002, מועד העברת תמלוגים הראשון, ניצבה תלי אל מול מבחנה הראשון. אי עמידה של תלי במשימה להעביר לתסריטאים את התמלוגים הייתה עלולה להוביל לקריסת האמון ולכישלון המהלך של הקמת חברה עצמאית לתסריטאים. משלחת של עשרה תסריטאים הגיעה לישיבה של מועצת הרשות השנייה ודרשה את התערבות המועצה, כדי להבטיח את המשך תשלום התמלוגים לתסריטאים. מנכ"ל הרשות דאז, שמואל שם טוב (כה סמלי הדבר שכן לאחרונה מונה מר שם טוב לכהן כדירקטור חיצוני בדירקטוריון תלי), פנה לזכיינים ודרש מהם לעמוד בתנאי הזיכיון הדורשים כיבוד זכויות יוצרים. לאחר התלבטויות רבות, תלי הגישה צו מניעה בשם כמה תסריטאים נגד המשך שידור הסדרה "המוסד". צו המניעה מעולם לא הגיע לדיון בבית משפט שכן הלחץ הציבורי והמשפטי השפיע, וחברת טלעד הייתה הראשונה להודיע כי תשלם מקדמות בגין תמלוגים לתסריטאים באמצעות תלי. אגב, צו המניעה שהוגש היה המקרה היחיד שבו תלי השתמשה בנשק של "צו מניעה". מדיניות תלי מאז ועד היום הייתה למעט לעשות שימוש בצווי מניעה ולמצות את כל דרכי ההסכמה האפשריות, כפי שניתן יהיה לראות בפרק הבא. 

"כסף", 16/8/001:  תלי מתחילה לנהל מו"מ עם ערוץ 2 כדי לקבלת תמלוגים ונתקלת בקשיים

"הארץ", 6/2/2002:  המאבקים בין תלי לערוץ 2 מחריפים עקב אי נכונותו של הערוץ לשלם תמלוגים.
תלי מאיימת בהליכים משפטיים

"פוסט פרודקשן", 15/7/2002:  תלי דורשת מזכייניות ערוץ 2 לשלם תמלוגים ליוצרים


"דה מרקר", 12/11/2002:  תלי מגישה תביעה נגד רשות השידור מאחר שאינה משלמת תמלוגים לתסריטאים

  

2005-2003

חתימת ההסכמים הראשונים בגין רפרטואר התסריטאים    

לאחר מועד התשלום הראשון של תמלוגים, החלה "העלייה השנייה", הגל השני של תסריטאים שהצטרף לתלי. בניגוד לאנשי "העלייה הראשונה" שהיו הגרעין האידיאולוגי שהאמינו בצורך להקים חברת תמלוגים ליוצרים אורקוליים והיו מוכנים לקחת סיכון, אנשי "העלייה השנייה" הצטרפו כבר לחברת תמלוגים פעילה המשלמת תמלוגים כדבר שבשגרה.

המשימה הבאה של תלי הייתה גיבוש הסדרי הקבע לתשלום תמלוגים. תשלום התמלוגים הראשון היווה מקדמות ועדיין רב היה המרחק להסכמה בדבר סכום התמלוגים הראוי לתסריטאים. במשך קרוב לשנתיים המשיכו הזכיינים לשלם מקדמות. צוות המו"מ של תלי, שכלל את המנכ"ל, אבי שמש, ואת היועץ המשפטי, עו"ד אהרן נחומי, היה נחוש להגיע להסכמי הקבע בדרך של מו"מ וללא נקיטת צעדים משפטיים ואף ללא מאבקים ציבוריים. לשם כך נדרשו יצירתיות, יכולת למצוא פתרונות של win-win, יכולות לקיום שיח אינטימי עם הצד השני, התמדה ואורך רוח. בשנים 2005-2003 נחתמו הסכמים עם מרבית הגורמים בשוק: רשת, קשת, טלעד, ערוץ 10, yes, ובהמשך עם חברות הסלולר, חברות תעופה ואחרים. בכל המקרים הדבר בוצע בהסכמה וללא בוררות או הליכים כופים אחרים.

גיבוש כללי החלוקה של תלי 

תלי, כחברות תמלוגים אחרות, מקבלת ממרבית המשתמשים תשלום גלובלי בגין השימוש בכלל היצירות ברפרטואר תלי. התמלוגים מחושבים על פי קריטריונים הקובעים את חלקה של כל יצירה וכל שידור מסך כל "העוגה" שמעביר כל גוף משדר. בשנתיים הראשונות לקיומה שילמה תלי תמלוגים על פי הקריטריונים שהיו נהוגים לפני הקמתה. קריטריונים אלה התאימו יותר לחלוקה של יצירות מוזיקליות, אך לא התייחסו לתנאים המקובלים ביצירה קולנועית וטלוויזיונית. עובדה זו יצרה עיוות מסוים בחלוקת העוגה והטיות מההיגיון הכלכלי של שידור טלוויזיה.

ההחלטה בדבר הקריטריונים הינה בסמכות הדירקטוריון. דירקטוריון תלי החליט כי מן הראוי שבסוגיה זו יתקבלו החלטות בפורום מקצועי רחב ובשקיפות מלאה. לשם כך הוקמה ועדת רפרטואר, שכללה עשרה תסריטאים מנוסים המייצגים סוגות שונות. נקבע כי ועדת הרפרטואר תגיש לדירקטוריון המלצות לאישור. נמסרה הודעה לחברי תלי על דיוני ועדת הרפרטואר והנושאים הנדונים, וחברי תלי שביקשו יכלו להופיע בפני הוועדה. הוועדה קיבלה חומר רב, הן בינלאומי והן נתונים כספיים על חלוקת התמלוגים הפנימית.

ועדת הרפרטואר קיבלה ב-2004 כמה החלטות מהותיות. היא קבעה חמישה קריטריונים שיקבעו את הניקוד של כל שידור ושידור:

    

א. משך הזמן של היצירה בדקות;

ב. הסוגה;

ג. רצועת השידור (פריים טיים, אוף פריים וכיו"ב);

ד. תדירות השידור ביחידת זמן (לדוגמה מספר השידורים ביממה);

ה. בטלוויזיה רב-ערוצית: הערוץ.

     

החלטות ועדת רפרטואר התקבלו לאחר ישיבות רבות, והוועדה שבה ובחנה אותן תוך עריכת שינויים. בהמשך ולאחר שהחלה תלי לשלם תמלוגים גם לבמאים, הוקמה במקביל ועדת רפרטואר של במאים.

בשולי ההיסטוריה       

  דיוני ועדת הרפרטואר הראשונה היו יצריים וקולניים. במיוחד בלטו בוויכוח הסוער עירית לינור כנציגת הדרמות, גל פרידמן כנציג הדרמות היומיות, דניאל לפין ואסף צפור. הוחלפו הודעות מושחזות ועוקצניות במייל, ועל כך כתב דניאל לפין באחת מהודעות הדואר: "ולסיום, אני רוצה להודות לכל חברי הוועדה על הבילוי המקסים שהם מספקים לי מדי ערב בתכתובת המרתקת הזאת. אין ספק שמדובר כאן בדרמה שהרי יש לנו כאן דמויות השרויות בתוך קונפליקט אימתני. השאלה הנשאלת היא האם זוהי דרמה יומית, כי תחלופת המכתבים מתנהלת מדי יום, או דרמה שבועית, כי הפגישות מתנהלות אחת לשבוע. אכן דילמה המתאימה לוועדת החריגים".

בסופו של דבר גובשו המלצות ועדת הרפרטואר הראשונה בהסכמה רחבה ובהצבעה פה אחד. 

     

2006

תלי משלמת לראשונה תמלוגים לבמאים

בשנים שבהן התגבשה תלי כחברת תמלוגים המחלקת תמלוגים לתסריטאים המשיכו טחנות הצדק לטחון, לאט מאוד כדרכן, ולדון בסוגיה העקרונית של הבמאי שאותה העלתה תלי בכמה תביעות.

במהלך השנים 2006-2004 התקבלו כמה פסיקות משפטיות שקבעו חד-משמעית כי הבמאי הינו יוצר של יצירה אורקולית. 

בתביעה של תלי נגד אקו"ם בנושא חלוקת התמלוגים של חוק הקלטת הריקה, התקבלה החלטה של רשמת בית המשפט השופטת יהודית שיצר ביום 1/6/2003. בין היתר כותבת השופטת שיצר: "אין אפשרות ליצור סרט ללא במאי וכמעט לא קיימים סרטים אשר נוצרו ללא מישהו שביים אותם. לכן זכאי הבמאי להכרה בזכויותיו".

למרות שההחלטה לא הייתה פסק דין סופי אלא החלטה במסגרת בקשה לדחייה על הסף, הרי שבשל הנימוקים המפורטים הפכה לטקסט מכונן שבעתיד התייחסו אליו פסיקות אחרות.

לצפייה בהחלטתה של השופטת יהודית שיצר לחצו כאן.

בהמשך חזרו ואישרו את עובדת היותו של הבמאי יוצר פסיקות והחלטות אחרות, ובהן פסיקת השופטת ציפורה ברון מיום 5/5/05 בתביעה של במאים נגד זכייני ערוץ 2, פסיקת השופטת רות רונן מיום 28/5/06 בתביעה של במאים ותסריטאים מול HOT, והסדר הפשרה בין תלי לבין ערוץ 24 שקיבל תוקף של פסק דין.

כמו כן, הייתה הכרה כאמור בתביעה פרטית של במאי נגד ערוץ "תכלת" בפסיקת השופט שפירא יוסף מיום 10/4/06.

בעקבות שתי הפסיקות הראשונות שבה תלי ופנתה לגופי השידור במהלך 2005 בדרישה לקיים מו"מ להסדרת התמלוגים לבמאים. כמו בסיבוב הקודם של התסריטאים, נוהל מו"מ ארוך וסבלני במטרה להגיע להסכמה בסוגיה הכספית של שיעור התמלוגים לבמאים. עם מרבית גופי השידור המסחריים הושגו הבנות בהסכמה וללא צורך בתהליך כופה. בתאריך 1/5/06 הועברו לראשונה בישראל תמלוגים לבמאים. מאז הפך תשלום התמלוגים לבמאים לעניין שבשגרה. 

2005:  בית המשפט המחוזי בתל אביב קובע כי גם במאים זכאים לתמלוגים על יצירותיהם.
מדובר בפסק הדין הראשון בישראל שקובע כי לבמאים זכויות יוצרים על יצירותיהם

2005:  תלי וערוץ 24 מגיעים להסכם בדבר תשלום תמלוגים לבמאים עבור שידור קליפים שלהם בערוץ

  

2006

המאבק ב-HOT כמאבק מכונן על זכותם של תסריטאים ובמאים לתמלוגים 

הפגנה מול מסעדת קרן  במהלך אירוע יחצני לרגל פרמיירה של הפקת מקור ב-HOT. צילום: אבי שמש 

    

למול ההסכמות בין תלי ובין גופי השידור המסחריים הלכה והתבררה המחלוקת הקשה בין תלי לבין HOT. לאחר שבמהלך השנים 2004-2003 מוצו שלל ניסיונות המו"מ הבינו התסריטאים והבמאים שהמחלוקת עם HOT הינה מסוג שונה. HOT קראה תיגר על עצם הזכות של תסריטאים ובמאים לקבל תמלוגים ופעלה באופן גלוי ואף דורסני לביטול מוחלט של הצורך לשלם תמלוגים. HOT נתנה הוראה חד-משמעית כי בכל ההפקות הפנימיות ובכל ההתקשרויות החיצוניות "ינוקו" באופן טוטאלי כל זכויות היוצרים של התסריטאים והבמאים ויילקחו מהם על ידי כפייתם לחתום ויתור על זכויותיהם.

תלי ניצבה חסרת אונים מול המצב שנוצר. מצד אחד, ניגפו היוצרים וויתרו על זכויותיהם בזה אחר זה מול HOT שחלשה על חלק נכבד משוק ההפקה המקורית; מצד שני, HOT הודיעה כי אינה מכירה בזכות של תלי לגבות תמלוגים מכיוון שאין בידיה כל זכויות. 

למצב שנוצר מול HOT היו השלכות על התעשייה כולה ועל הנכונות להכיר בזכויות התסריטאים והבמאים. ההפגנות והפניות למועצת הכבלים והלוויין ואף לשרת התקשורת לא הועילו. 

בתחילת 2006 התקיימה פעילות מחאה של האיגודים המקצועיים של התסריטאים והבמאים, שרואים עצמם כמגני האינטרסים הבסיסיים של היוצרים. האיגודים לא גילו כל עניין בצד המסחרי, אלא בצד העקרוני, דהיינו השלילה המוחלטת של הזכות לתמלוגים. המאבק הציבורי החריף וכלל סדרה של אירועי מחאה. בין היתר הגיעה המחאה לפרמיירות של יצירות מקור של HOT ואף לסט הצילומים של "האלופה" (עיינו ב"הערות בשולי ההיסטוריה" להלן). בצד המאבק הציבורי החליטו האיגודים על מאבק מקצועי. היוצרים התבקשו לסרב לוותר על הזכויות שלהם לתמלוגים ולא לחתום על הסכם שמאלץ אותם לוויתור כזה. המשמעות הייתה השבתה בהדרגה של עבודת היוצרים עם HOT, כאשר במקרים רבים שילמו תסריטאים ובמאים מחיר של הפסד מקור פרנסתם (בהקשר זה התפרסמה במיוחד פרשת הכותבות של "השמינייה").

במקביל למאבק זה פנו חברים מסוימים לתלי, ועקב חוסר יכולתה למצוא פתרון גלובלי לבעיה, ביקשו לקבל בחזרה את הזכויות ביצירותיהם כדי שיוכלו להגיש תביעה משפטית עצמאית נגד HOT. היו אלה יוצרים שמסיבות שונות כן הצליחו לשמור על זכויותיהם, בהם יוצרים שאחראים למיטב ההפקות של HOT.

פעולות אלה של תלי, של איגודי התסריטאים והבמאים ושל תסריטאים ובמאים בודדים הביאו בסופו של דבר לשינוי. לאחר חילופי המנכ"ל בחברת HOT (דוד קמיניץ החליף את רם בלניקוב) הוחלט ב-HOT על שינוי במדיניות. ביום 17/8/06 נחתם הסכם מסגרת בין תלי לבין HOT המסדיר את זכותם הבסיסית של תסריטאים ובמאים לקבלת תמלוגים עבור שידורי יצירתם. ואולם, אף שהיה נראה כי חלה התקדמות של ממש, הרי שההסדרה של הנושא עוד הייתה רחוקה: תלי ו-HOT קיימו במשך שנים בוררות מפרכת על גובה התמלוגים בפני כבוד נשיא ביהמ"ש העליון (בדימוס) השופט מאיר שמגר. הבוררות כללה שמיעת עדויות, חקירות נגדיות ומומחים, אך בסופו של דבר לא ניתן פסק בוררות שכן תלי, באמצעות יו"ר תלי אבי שמש ועו"ד אהרן נחומי, ו-HOT הצליחו לאחר מו"מ ארוך ואינטנסיבי להגיע ביום 30/6/2011 להסכמה על הסכם רישיון. 

"הארץ", 11/1/2005:  המאבק מול HOT מסלים ומציף אל פני השטח את מצוקתם של התסריטאים, את חוסר הלגיטימציה של תלי בעיני HOT ואת היעדרו הצורם של חוק שיקבע כי יש לשלם תמלוגים לתסריטאים (גם על שידורים חוזרים)








"אייס", 13/3/2005:  המאבק מול חברת הכבלים HOT מגיע לפתחה של המועצה לשידורי כבלים ולוויין
עקב סירובה של HOT לשלם תמלוגים ליוצרים


"הארץ", 30/1/2007:  המלחמה בין גופי השידור לבין חברת התמלוגים בעיצומה: למי שייכות הזכויות על היצירה?

         

בשולי ההיסטוריה

יו"ר איגוד התסריטאים בתחילת 2006 , עמית ליאור, הביא עימו רוח תזזיתית ויצירתית. הוא חשב שבצד ההפגנות והשביתות המאבק צריך להיות גם באווירה של הפנינג תרבותי ("צריך fun במאבק הזה") וארגן אירוע מחאה עם אנשי רוח וזמרים במועדון הבארבי בתל אביב. אולם ה"יציאה" הכי מפתיעה שלו הייתה הרעיון להתפרץ בעירום למגרש כדורגל, הצעה שבשמיעה ראשונה התקבלה בביטול בישיבה של מטה המאבק, כשכמובן איש לא היה מוכן להרים את הכפפה ולהוריד את המכנסיים... עמית לא התייאש ובצוות הקריאייטיבי שהקים מצא מתנדבת, התסריטאית ליסה גרין. היא התפרצה למשחק הכדורגל בבלומפילד בין מכבי ת"א ובני סכנין, ולעיני אלפי הצופים במגרש ועשרות אלפי הצופים בבית הניפה דגל התומך בזכויות היוצרים של התסריטאים והבמאים. 

ליסה גרין מתפרצת למגרש. צילום: עדי אבישי, מעריב

   

סעיף שמירת הזכויות של חברי תלי לצורך קבלת תמלוגים 

כאילו לא די היה בבעיות מול גופי השידור, ניהל איגוד המפיקים מלחמה חסרת פשרות נגד הכנסת סעיף שמירת זכויות לצורך תמלוגים בהסכמים של תסריטאים ובמאים. איגוד המפיקים הורה לחבריו להחתים תסריטאים ובמאים על סעיף "נוגד תלי" השומר את כל הזכויות, כולל הזכויות לתמלוגים, בידי המפיק. למרות שלטענת המפיקים הם אינם מתנגדים בעיקרון לתשלום תמלוגים לתסריטאים ולבמאים, הם פנו לכל גופי השידור בדרישה לא לשלם תמלוגים לתסריטאים ובמאים. כמו כן, הם הצטרפו לדיון המשפטי מול אקו"ם בנושא חוק הקלטת הריקה, בטענה שהתמלוגים המיועדים לתסריטאים ובמאים שייכים להם כמי שקיבלו את הזכויות מהתסריטאים והבמאים והגישו תביעה משפטית בדרישה לבטל את הסכם תלי עם HOT.

אירועי השנים האלה הדגישו את החשיבות שבהסדרה העקרונית של שמירת הזכויות לתסריטאים ובמאים. תסריטאים ובמאים עומדים מול משתמשים בעלי מעמד חזק במיוחד בשוק התקשורת, חלקם אף בעלי מונופולים. ביחיסים אלה קל למשתמשים רבי הכוח לאיין ולמסמס את זכויות היוצרים של תסריטאי או במאי, בהתחשב בעמדות הכוח שלהם מול היוצר הבודד. מכאן החשש לכך שהמזמינים לא יאפשרו לתסריטאי ולבמאי לשמור את זכויות היוצרים שלו לצורך תמלוגים ובכלל (כפי שכבר קרה).

בדיאלוג בין תלי וגופי השידור הגיעה תלי לנוסח סעיף שמירת זכויות המקובל על גופי השידור והמפיקים כלגיטימי מצד תסריטאי או במאי המבקש לשמור על זכויותיו.  נוסח הסעיף מוצע לחברי תלי לבחירתם, על פי שיקול דעת פרטני של כל אחד מהם. 

אירועים אלה הובילו להבנה כי שמירת הזכויות תלויה גם באחריות האישית של כל יוצר ויוצר. באוגוסט 2005 החליט דירקטוריון תלי כי תלי תשלם תמלוגים בגין יצירות שבהן נשמרו הזכויות לתצלוגים (בין היתר מתוך מחשבה שביצירות שבהן לא שמר היוצר על זכויותיו ממילא עשוי לקום צד אחר ולדרוש זאת כדין).  ההחלטה התחשבה בחוסר המודעות שהיה לנושא בעבר וכן בחוסר היכולת המעשית לבדוק הסכמים שנים רבות לאחור, ולכן היא תקפה על יצירות שמועד ההתקשרות שלהן הוא אחרי אוגוסט 2005. עוד על נושא שמירת הזכויות בדף "כיצד לשמור זכויות".

2007 

חקיקת חוק זכויות יוצרים 

בעשר השנים שקדמו לחקיקת חוק זכויות יוצרים התשס"ח 2007 הגיש משרד המשפטים כמה טיוטות לחוק, כאשר בכולן הכוונה המוצהרת הייתה להוציא מידי היוצרים את הבעלות הראשונה ביצירה ולהעבירה למזמין היצירה או למפיק שלה. תלי ראתה ורואה במגמה זו גישה מוטעית לחלוטין הגורמת לשחיקה רבה במעמדן של זכויות היוצרים של התסריטאים והבמאים, שכן, כפי שהוכיחה ההיסטוריה – המזמינים של היצירה אינם מתנדבים לשלם תמלוגים ולו הבחירה בידם, היו מאיינים זכויות היוצרים של התסריטאי והבמאי לגמרי (כפי שקרה כבר בעבר – ע"ע המאבק ב-HOT).

תלי פעלה ללא לאות בכנסת על מנת להבטיח שהזכות הראשונה ביצירה תישאר על פי החוק החדש בידי היוצר. מעבר לחשיבות העקרונית שבכך לכל יוצר, הבעלות הראשונה ביצירה מאפשרת לתסריטאים ולבמאים להבטיח את זכותם לגבות תמלוגים בגין השימוש ביצירתם.  

לאחר כמעט עשור, שכלל עשרות פגישות עם אישי ממשל וחברי כנסת, הררי מסמכים שהוגשו, ומאבק ציבורי שהשתתפו בו גם היוצרים המוזיקליים בהנהגת יעקב רוטבליט, יו"ר אקו"ם, הגיעו היוצרים ומשרד המשפטים להסכמה על זכויות היוצרים בחוק זכויות יוצרים החדש, המבטיחה שהזכות הראשונה נשארת בדרך כלל בידי היוצר (אלא אם יש נסיבות המלמדות כי כוונת הצדדים הייתה בפועל אחרת). 

בשולי ההיסטוריה

במהלך הדיון בוועדת הכלכלה עמדו חלק מחברי הכנסת לצד היוצרים מתוך דאגה למעמד היוצר; בין חברי הכנסת (לפי סדר הא"ב): ח"כ אבשלום (אבו) וילן (מרצ), דב חנין (חד"ש), ח"כ לימור לבנת (הליכוד). כמו כן פעלו מחוץ לוועדה לטובת היוצרים חברי הכנסת ח"כ גדעון סער (ליכוד), ח"כ משה גפני (יהדות התורה), ח"כ רובי ריבלין (ליכוד) וח"כ שלי יחימוביץ', אשר למרות העובדה שאינה חברת הוועדה ולא יכלה להצביע, פעלה וסייעה רבות להשגת התוצאה. יש לציין במיוחד את יו"ר הוועדה, ח"כ משה כחלון (הליכוד), אשר הוביל את הדיונים מתוך דאגה כנה לזכויותיהם של היוצרים.

2011-2008

הסדרת התמלוגים מול כל גופי השידור

במהלך השנים הבאות נחתמו עוד כמה הסכמים בעלי חשיבות רבה לתלי; בהם הסכם עם רשות השידור, אחרי סכסוך שנמשך שנים רבות וכלל התדיינות בבית משפט, הסכם עם הטלוויזיה החינוכית לאחר מו"מ שנמשך כשבע שנים, והסכמים עם חברות הסלולר ואתרי אינטרנט.

בחלק גדול מתקופה זו הייתה תלי עסוקה בהליך בוררות מפרך מול חברת HOT על גובה התמלוגים שעל HOT לשלם בעד רישיון שימוש גורף בכל רפרטואר תלי. אמנם ההסכם בין תלי ל-HOT נחתם בשנת 2006, אולם לא הייתה בו הסכמה על שיעור התמלוגים שתשלם HOT לתלי. הבורר במחלוקת היה כבוד נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) השופט מאיר שמגר.  

הבוררות נמשכה כשלוש שנים וכללה מאות שעות של חקירות, תצהירים, עדים ומומחים, בהם גם מומחה בינלאומי מטעם תלי (מנכ"ל חברת התמלוגים של התסריטאים והבמאים בבלגיה). אגב הליך זה ניסתה HOT פעמיים בפנייה לבית המשפט המחוזי בתל אביב לעכב את הבוררות ולשבש את מהלכה בטענות שלפיהן מהווה תלי הסדר כובל והגבל עסקי אסור. תלי, שהסתייעה בעניינים אלה בעו"ד אהרן נחומי ועו"ד דרור שטרום, הדפה ניסיונות אלה בהצלחה וקיבלה פסק דין לטובתה כנגד HOT. בדקה ה-90, לאחר הגשת סיכומי תלי, הצליחו תלי באמצעות אבי שמש ועו"ד אהרן נחומי ו-HOT לאחר מו"מ ארוך ואינטנסיבי להגיע ביום 30/6/2011 להסכמה על הסכם רישיון אשר ייתר את המשך הבוררות.

 

טקס החתימה מול HOT. צילום: ורד אדיר

2012 

אתגרי הניו מדיה ועיצוב הממשל התאגידי של תלי

עידן הניו מדיה מציב אתגרים חדשים בפני כל מי שעוסק בזכויות יוצרים. רשת האינטרנט, הגידול ברוחב הפס, הטלוויזיה הדיגיטלית והסלולר הביאו לשינויים דרמטיים באופן ההפצה של יצירות אורקוליות וחשפו את היוצרים ובעלי הזכויות לשימושים פיראטיים. השינויים הטכנולוגיים מתרחשים במהירות, כאשר החקיקה והמודלים הכלכליים לא מצליחים להדביק אותם.

בשנים הקרובות תלי תתמודד עם היעד של הסדרת התמלוגים ושמירה על הזכויות של חבריה בעידן הניו מדיה, יחד עם חיפוש אחרי מודלים כלכליים שיבטיחו שהיוצרים ייהנו מהפופולריות ההולכת וגוברת של היצירה הישראלית.

אתגר נוסף שעמו מתמודדת תלי בשנה זו הוא בניית הממשל התאגידי שלה.

בשנים האחרונות גברה המודעות לחשיבותו של הדירקטוריון בכל חברה, ובמיוחד בחברה בעלת מאפיינים ציבוריים כתלי. שאלות כמו כיצד נבחר דירקטוריון, הרכבו, מהם תנאי הכשירות של חבריו, באילו נושאים הוא דן וכיצד הוא מקבל את החלטותיו - כל אלה הן שאלות קריטיות לתפקוד תקין של חברה. 

תלי גיבשה שורה של תיקונים לתקנון שלה: 

1. דירקטוריון תלי ימנה 8 חברים, 3 תסריטאים, 3 במאים ו- 2 דירקטורים חיצוניים. הדירקטורים החיצוניים יהיו מומחים בתחום הכספי ו/או הניהולי ו/או בכל תחום אחר שבו עוסקת תלי.

2. בחירת הדירקטורים תיעשה באמצעות ועדת איתור. ועדת האיתור תמונה על ידי האסיפה הכללית ותכלול שלושה מחברי תלי ואיש חיצוני, תגיש המלצותיה לאסיפה הכללית והדירקטורים ייכנסו לתפקידם רק לאחר אישור האסיפה הכללית. בכך מובטח מחד תהליך בחירה קפדני, אישי ומקצועי, ומאידך השליטה נשארת לאורך כל הדרך בידי האסיפה הכללית של בעלי המניות.

3. משך זמן הכהונה של דירקטור יהיה 3 שנים. ניתן לכהן עד שתי כהונות רצופות. כל דירקטוריון חדש יהיה חייב למנות לפחות 3 דירקטורים חדשים. המשמעות היא כי בצד האפשרות לשמור על רצף וותק של הדירקטוריון המאפשרים התמקצעות, תובטח גם התרעננות של הדירקטוריון מדי שלוש שנים.

4. הדירקטוריון יהיה מחויב למנות לפחות 3 ועדות: ועדת ביקורת, ועדת כספים והסכמים, ועדת רפרטואר.

5. ועדת האיתור תמליץ על שכר הדירקטורים ושכר יו"ר הדירקטוריון. השכר יהיה שכר הולם, אשר יאפשר לדירקטורים וליו"ר הדירקטוריון לבצע את תפקידם. השכר ייקבע על ידי האסיפה הכללית לאחר ששמעה את ההמלצות והנימוקים של נציגי ועדת האיתור. הכוונה היא להבטיח את יכולתם של הדירקטורים והיו"ר להקדיש זמן ראוי לתפקידם שבצדו אחריות רבה. 

6. ימונה לחברה מבקר פנים שייבחר על ידי הדירקטוריון. הפסקת כהונה של מבקר פנים תהיה חייבת אישור של האסיפה הכללית.

בתחילת 2012 החלה תלי ליישם את השינויים. האסיפה בחרה ועדת איתור שכללה את אורי ענבר, יואל קמינסקי, אבי נשר וחברה חיצונית, הכלכלנית מרב בארי. הוועדה בחרה את שני הדירקטורים החיצוניים הראשונים של תלי: משה גביש (לשעבר איש עסקים, בנקאי, נציב מס הכנסה ויו"ר רשות השידור) ושמואל שם טוב (עורך "אודיסאה" ולשעבר מנכ"ל הרשות השנייה). 

"קולנוען", 1/4/2012:  הידיעה על המינויים החדשים בדירקטוריון תלי, משה גביש ושמואל שם טוב